יום שבת, 3 בספטמבר 2016

על צ'ורבה, פפנאש וטיול מאורגן

אני יושבת מול המחשב וממיינת 1,444 תמונות (לא כולל תמונות מסלולריים) !!!!!

מה?? איך?? למה??

זה התחיל כשהוא בא אלי ואמר "בואי נטוס לסופ"ש".
האמת? 
הייתי מופתעת, כי אני זו שבדרך כלל ככה פתאום באמצע החיים מפילה עליו "בוא נטוס" ואחרי שהוא מתאושש מהתקף החרדה הוא נכנס לזה בכל הכוח ומארגן.
אז אחרי שהתאוששתי מההלם אמרתי "חופש גדול. אני לא נוסעת לשומקום בלי הבנות. רוצה חו"ל? לוקחים גם אותן"
שתיקה!!
קצת רועמת!
לא ציפיתי ל- "בסדר".
אז זרמתי.

וככה, כמו תמיד, בצורה ספונטנית, שסחפה אחריה כרגיל עוד אנשים (משפחת קסטוריאנו שאחרי לונדון איתנו באש, במים ובמכרות המלח!!) מצאנו את עצמנו, אנחנו ושלוש בנותינו (הרביעית יצאה לנופש קצת אחר - לא בטוחה שהיא כל כך רצתה לחזור ממנו) בדרך לארץ הצ'ורבה, הממליגה והפפנאש לטיול מאורגן!

מאורגן ???? אני????
זה מצב שלא חשבתי שאי פעם אגיע אליו.
שמישהו יגיד לי מתי לקום בבוקר ומתי להתחיל את היום? ועוד בחו"ל? חופש זה יקיצה טבעית!
והאנשים האלה שלא אכפת להם מאפחד? שהמדריך יגיד 10:00, הם יגיעו, במקרה הטוב, ב- 11:30 ואני אחכה להם שעה וחצי באוטובוס לא ממוזג!
והילדים הבכיינים שלהם שיבכו כל הדרך (כי הבנות שלי אפעם לא מרעישות) 
והרעש שהם יעשו עם הצעקות והדיבורים והמריבות והחפלות
ושיקבעו לי לאן ללכת? ומתי ללכת? ומתי לצאת? 
ומה אם נספיק לראות רק 18 חדרים ובארמון יש 22???
ואם פתאום לא בא לי??

איך עשיתי את זה לעצמי ??

מלאי חששות, אך חדורי מוטיבציה ומעט אופטימיות (לפחות ניסיתי) התעוררנו בשעה 3:00 בבוקרו של יום ראשון, לקחנו מזוודותינו, שלוש ילדות חצי ישנות ונסענו להיפגש עם הקסטוריאנואים בשדה התעופה.