יום שני, 28 במאי 2012

על שפת ים כינרת


חשבתי לתומי שאת יום הנישואים העשירי אני אחגוג עם בעלי במלון 5 כוכבים, בחדר מפואר עם מיטה קינג סייז, מיזוג אויר, כזה עם שירות חדרים של אוכל גורמה, ג'קוזי, שקט, פינוקים ...
אז לא!!

את יום הנישואים העשירי שלי חגגתי במלון מיליון כוכבים!!!


חדר לא היה. היה אוהל.
מיטה קינג סייז לא היתה. היה מזרון מתנפח ששוכבים בצד אחד הצד השני מקפץ.
מיזוג אויר לא היה. היתה שמש שורפת ואחת לכמה שעות עברה איזו בריזה.
שירות חדרים לא היה. היה שירות עצמי של ארוחת טרום בוקר, ארוחת בוקר, ארוחת טרום צהרים, ארוחת צהרים, ארוחת טרום ערב, ארוחת ערב, נשנוש לילי וחטיפים.
ג'קוזי לא היה. היו שירותים ואמבטיות בשיתוף עם חלק די גדול מעם ישראל.
שקט לא היה. היתה המולה של ילדים, של ההורים של הילדים, של כל החבר'ה.
גם פינוקים לא היו. היה לשפד עגבניות ובצל, לשפד מרשמלו, לטבל בשר, להכין קפה, להכין בצק, להכין סנדביצ'ים ...

אבל, ואני אסתכן עכשיו בלהישמע סופר קיצ'ית, הדברים הכי חשובים היו שם -
היה שם בעלי
היו הבנות שלי
היו החברים הטובים
היו נשנושים
היו צחוקים
היה כייף גדול
היו אפילו זיקוקים שהדליקו לכבודנו

ללא ספק זו היתה חגיגת יום הנישואים הכי טובה שהיתה לנו!!!

חוץ מזה שבסוף השבוע הזה ניפצתי כמה מיתוסים שבניתי במשך שנים –
יצאתי לקמפינג
ישנתי באוהל
לבשתי בגד ים (מכוסה כמובן במכנס קצר)
נכנסתי לים (וגם שכחתי לצאת)
נגעתי בעגבניות (כששקית סופר חוצצת ביני לבינן)
נתתי לבנות שלי לשהות לבד במים (אבל רק בהתחלה ועם מצופים)
אכלתי אבטיח בלי סכין ומזלג
רכבתי על אופנוע ים (עם ליווי ובמהירות נמוכה)

אין ספק שהותרתי אחרי שובל ארוך של אנשים משתאים והמומים, כאלה שחשבו שהם מכירים אותי לעומק, אך התבדו (וכמו שג'ולי אומרת - הפכתי מגולם לפרפר) !!!

היה פשוט מושלם, התחלה נפלאה לעשור השני שלנו ביחד!!!
(בעלי, אם אתה קורא, אפשר גם מלון 5 כוכבים ...:-) )

להציץ בתמונות אפשר כאן.

יום ראשון, 13 במאי 2012

מתקפת צפרדעים


בחייה של כל אמא מגיע הרגע שבו הילד חוזר הביתה מביה"ס והיא מתבשרת שעליה להכין עבודת יצירה. באותו הרגע, אותה אמא מפנימה שעליה לאסוף את כל כוחותיה היצירתיים וליצור יצירת אומנות שתתחרה בכ- 30 אימהות אחרות.

יחידי סגולה מעטים מתלמידי כיתה ג' מסוגלים לתכנן, לעצב, ליצור ולהצליח לבנות קונסטרוקציה יצירתית בעצמם.
ובואו נודה בזה, עבודות היצירה שאנחנו האימהות נדרשות ליצור, זוהי דרכה של המורה להתנקם בכל האימהות שעם הילדים המתוקים שלהם היא מעבירה שעות רבות בכל יום.

אז גם אצלנו הגיע היום הזה.
עמית הגיעה מביה"ס ובישרה בחגיגיות שהיא צריכה להכין עבודת יצירה בתורה, משהו שקשור ליציאת מצריים. להפתעתי הרבה עמית הודיעה שהורים לא יכולים לעזור!! אבל, על עזרה מאחים קטנים לא חל האיסור ולכן עומר צורפה לחגיגה.

אחרי שהוחלט ליצור את "מכת הצפרדעים" מפלסטלינה עמית התחילה בתכנון הקונסטרוקציה: נפסל את היאור, ממנו יצאו צפרדעים, אנשים בורחים מהצפרדעים, צפרדע אחת גונבת לפרעה את הכתר ופרעה רץ אחריה ... בקיצור, התפשרנו על קצת פחות מזה!!

פתחנו את הספר "קסם של פלסטלינה" והבנות התחילו לפסל צפרדעים מפלסטלינה



אחרי שהמטבח התמלא בצפרדעים (בנוסף לאלה שכבר נמצאים שם), הבנות הוסיפו לחגיגה פיסולים של שני ילדים תחת מתקפת צפרדעים. עמית אחראית על פיסול הילד


עומר אחראית על פיסול הילדה


על משטח גדול הבנות מרחו פלסטלינה בתכלת וחום ליצירת היאור


הילדים והצפרדעים מוקמו סביב היאור ובתוכו


קצת צמחיה הוספה מסביב


והפרויקט גמור!


ומה אני עשיתי בזמן הזה? סיפקתי תמיכה נפשית ומורלית, ייעצתי, סיפקתי חומרי עבודה, שימשתי כמגשרת (עומר לא הסכימה בשום פנים ואופן שהילדה שהיא פיסלה תצעק לעזרה, אלא רק תחייך! עמית סירבה בתוקף – אחרי כמה שעות הושגה המטרה!), ניקיתי, והכי חשוב ... צילמתי!!!

ולמי שתוהה - עמית קיבלה ציון 100.

כנסו לבקר באתר של מיתוש.

יום רביעי, 9 במאי 2012

מדורה מתוקה


אין ספק שכשאתה ילד, ל"ג בעומר הוא החג הכי שווה. זה מתחיל באיסוף קרשים, איתור מקום מושלם להקים את המדורה וממשיך במדורות, אש, עשן, קרטושקס (למי שלא יודע - כן יש כאלה!! - זה תפוחי האדמה שיוצאים מהמדורה ונזללים תוך שניות).
בשביל הילדים הקצת יותר גדולים זו בכלל חגיגה, מקימים מדורה, אוכלים ג'אנק, משחקים באש, נשארים ביחד כל הלילה ...
אני זוכרת את הל"ג בעומר הראשון שלי שנשארתי בחוץ כל הלילה, ישבנו כל הכיתה מסביב למדורה, התחלנו בבדיחות, המשכנו בצ'יסבטים, משם לסיפורי אימה, אח"כ סתם סיפורים משעממים. המדורה הלכה ודעכה לאט לאט, מתים מקור, מתים לישון, אבל אף אחד לא קם והלך הביתה. מה פתאום. מרשים לנו להישאר עד הבוקר. אז נישאר עד הבוקר!!!
חוזרים הביתה כשמתחיל הבוקר, נוחתים מסריחים על המיטה וקמים בערב כדי ללכת לישון!

לכל אלה שלא ישנים מחר, זה בדיוק הזמן להיכנס למטבח ולהכין עוגיות פריכות ומתוקות במיוחד לל"ג בעומר.
התכנסנו הבנות ואני, במיוחד בשבילכם, והדלקנו מדורה מתוקה.


אבל לפני שנתחיל, אני רוצה להשוויץ בסינרים המהממים שהתחדשנו בהם (סינרים שקראו לי לקחת אותם ברגע שנכנסתי למותק) והנה הם על עמית ועומר ואפשר להתחיל ...


התחלנו באפיית העוגיות. עמית הכינה עוגיות עגולות מבצק פריך לבן, הן יהיו בסיס המדורה.


לקרשים, הכנו בצק פריך בטעם שוקולד, רידדנו, הטבענו עליו טקסטורה של עץ וחתכנו לרצועות קטנות ליצירת קרשים למדורה (אפשר להכין עוגיות בטקסטורות שונות עם משטחי או מערוכי טקסטורה שונים)



בזמן שהעוגיות נאפות מתחילים להכין את הלהבות
זילפנו להבות מרויאל אייסינג אדום וצהוב על נייר אפייה (כדי לקבל צורות מדוייקות אפשר לצייר על חלקו האחורי של נייר האפייה את הצורה ולזלף לפי הציור)



כדי לזרז הליכים (ולא לחכות 24 שעות לייבוש הרויאל) הכנסנו לתנור בטמפ' של 80 מעלות לשעה-שעה וחצי.

וכשהכל מוכן אפשר להדליק את המדורה


הדבקנו את הקרשים לבסיס העוגייה בעזרת רויאל אייסינג חום


זילפנו מעט רויאל אדום או חום על הקרשים והדבקנו את הלהבות



ועוגיות המדורה שלנו מוכנות



חג שמח!!!

כנסו לבקר באתר של מיתוש.

יום שני, 7 במאי 2012

בלוג קנדי


לא זה לא יומן מסע שלי לקנדה, למרות שזה היה יכול להיות נחמד.

אז מה זה בלוג קנדי ? למרות שאני כבר ותיקה בתחום הבלוגים, פז"מ של שנה, רק לפני שבוע פיצחתי את התעלומה, מסתבר שאין שום קשר לקנדה, זהו בלוג candy, ומה זה אומר? שזה בלוג שמחלק מתנות!!!

ומי שתוהה האם בעלת הבית השתגעה ומדוע יש כאן חלוקת מתנות? זה הזמן לבשר לכולם שעברה חלפה לה שנה מאז נולד הבלוג שלי, וחשבתי שחלוקת מתנות תהיה דרך נפלאה לחגיגה.

לפני שנה כשפתחתי את הבלוג, הייתי בטוחה שאני אחזיק מעמד עם הסיפור הזה חודש אולי חודשיים, לא חשבתי שיהיה לי כל כך הרבה מה להגיד ועל מה להגיד את זה. אז כנראה שלא חסר לי על מה לדבר, ומה ליצור, שלא לדבר על זה שאני פשוט נהנית מזה והיום כל דבר שאני רואה, יוצרת או מתכננת אני כבר רואה את הבלוג שייכתב.

ונגיע לחלק האומנותי של הבלוג – מהן המתנות שאני מחלקת כאן היום?
שני שוברים להשתתפות בסדנת עוגיות צבעונית ומתוקה שיוגרלו בין המשתתפים בהגרלה. 


מי ששואל את עצמו איך משתתפים בהגרלה, אז ככה:

1. נרשמים לקבלת עידכונים פה בבלוג (מצד ימין למעלה יש מלבן קטן – רשמו את המייל שלכם ואל תשכחו לאשר בלחיצה על הקישור שיישלח אליכם – ללא האישור הרישום אינו תקף).
2. עושים לייק לדף האוהדים של מיתוש - כאן !!
3. עושים שיתוף או מפרסמים את הבלוג קנדי הזה בכל מקום שנראה לכם (פייסבוק, פורומים, קומונות, ג'מבורי, במכולת השכונתית – הכל הולך).
4. כותבים כאן תגובה עם קישור לפרסום – כדי שאדע שאתם בעניין.

פרסמתם בכמה מקומות? תוסיפו כל קישור בתגובה חדשה ותגדילו את הסיכוי שלכם לזכות.

ההשתתפות עד מוצ"ש ה- 12/05/12 בחצות.
ביום ראשון, 13/05/12, אפרסם בפייסבוק של מיתוש את הזוכים בהגרלה!!!

בהצלחה!


כנסו לבקר באתר של מיתוש!

יום רביעי, 2 במאי 2012

מחוברים לחיים


מי שהספיק להכיר אותי (או במקרה הזה מי שקורא את הבלוג המרתק שלי) יודע שאני לא יכולה לסבול סרטים זרים. במיוחד בצרפתית. ישר עולה לי לראש לואי דה פינס המכוער עם הסרטים הלא מצחיקים שלו, שנאלצתי לראות אותם, שבת אחרי שבת, אחרי שבת, פעם מזמן בימים בהם היה רק הערוץ הראשון.

אז זה ברור שכשחברה הציעה לי ללכת לסרט "מחוברים לחיים" קודם כל אמרתי לא! כי מעבר לזה שהסרט צרפתי, זה סרט על נכה, בכיסא גלגלים עם פיליפינית צמודה בצורת שחום עור אימתני. מה כבר יכול להיות מעניין בזה?
גם אח"כ אמרתי לא! כי זה ארוך בטירוף! איך אני יכולה לשמוע צרפתית במשך כמעט שעתיים?
המשכתי עם לא! כי בפוסטרים אין אף אחד חתיך, אין סיפור אהבה ... איזה תוכן כבר יהיה לזה ???

לא יודעת איך זה קרה (אולי בגלל שהבטיחו לי שאם הסרט לא יהיה טוב, אני לא אשלם ?!?!?(, מצאתי את עצמי אתמול ב- 21:30, באולם קולנוע מול סרט צרפתי, ארוך, עם מיגרנה קלה, על נכה והפילפין שחום העור שלו, בלי סיפור אהבה ובלי חתיכים (למרות שבעניין החתיכים יהיה מי שיחשוב אחרת ...) ונהניתי !!!!!!!!!! מאוד!!!!!

בקיצור, סרט מקסים, מרגש, משוגע, מצחיק וסוחף, עם שחקנים מצויינים. לקראת הסוף הצטערתי שהוא עומד להיגמר, הייתי יכולה להמשיך ולראות עוד!

עכשיו אני כאן לשכנע גם אתכם, מנסה להבין האם אני מול פרק ג' של חיי – מבקרת סרטים ?!?!?

לכו בהמוניכם.