יום שני, 26 בדצמבר 2011

הרפתקה ברומא - יומן מסע


מי שמכיר אותי שואל את עצמו מה היא עושה ברומא? זה הרי ברור לכולם שאני לא מסוגלת לעזוב את הבנות שלי ליותר מלילה אחד אצל סבתא וגם אז כבר למחרת בבוקר אני מתדפקת על הדלת והן חוזרות הביתה, אז שאני אסע לחו"ל? לסופ"ש? ועוד עם חברה? אין ספק שנשברו כאן כמה שיאים בבת אחת!!!

אבל (ועכשיו אני מסתכנת בלהישמע פולניה זקנה) החיים מובילים אותנו לדברים ולמקומות שלא חשבנו שנגיע אליהם.
הכל התחיל דווקא בזקנה מרוקאית מאשקלון שהתקשרה ונרשמה לקורס המקיף לעוגות ועוגיות שאני מעבירה בסטודיו, אלא שלמפגש הראשון בקורס במקום הקשישה המרוקאית, הגיעה ג'ולי, צעירה בלפחות 30 שנה ובכלל איטלקיה מאור יהודה (עד עכשיו לא ברור לי איך הגעתי להחלטה שהיא זקנה? למה חשבתי שהיא מרוקאית? ולמה מיקמתי אותה באשקלון???)

אז כבר בשיעור השני של הקורס זכינו לטעום מהפוקצ'ות המדהימות שג'ולי מכינה וקצת אחרי גם את הגלידות הממכרות שלה ויום אחד היא הראתה לי אתר של בחורה בשם מולי שמכינה עוגות משגעות באיטליה. אחרי ההתלהבות ראינו שמולי מעבירה סדנאות באיטליה, בין היתר ברומא, וג'ולי השתעשעה ברעיון לנסוע לאחת הסדנאות שלה ואני זרמתי, כשבעצם זה היה די ברור שאני סתם משתעשעת במחשבות ושאין שום סיכוי שזה יקרה.

אני לא יודעת איך ומתי זה הפך להיות אמיתי, אבל ביום חמישי 8/12/11 בשעה 03:00 לפנות בוקר, אמא שלי הורידה אותנו בכניסה לטרמינל ואחרי 3 שעות הייתי על המטוס לרומא. 

אחרי כמעט 4 שעות בהן הייתי מחוצה לחלון המטוס (מביטה במבטי רחמים על ג'ולי שהופכת אט אט לסרדין מכווץ בשעה שהבחור, החסון משהו שישב לידה התרווח לו בנחת על הכיסא שלו ועל מחצית משלה...) ישנתי לסירוגין וכמעט גמרתי את הסוללה של המצלמה בהתלהבות של ילדה בת 7 שבחיים שלה לא ראתה עננים (הכל כדי לגלות שבדרך חזרה היה הרבה יותר יפה, אבל הייתי מחוצה שוב כמו סרדין אל החלון הקפוא והמצלמה היתה סגורה בתא שמעל) נחתנו ברומא!!!

להפתעתי, לא התרסקנו, לא נחתנו נחיתת חירום ואנשי אל-קעידא לא חטפו אותנו לבנגלדש!


והטיול ברומא יצא לדרך... במשך 3 ימים טיילנו, ראינו, צילמנו, קנינו, אכלנו, טעמנו, הרחנו, נשמנו רומא ...

אחרי שנחתנו הלכנו להתמקם בדירה של ההורים של ג'ולי, דירה קטנטנה ומהממת וממנה יצאנו לקרוע את העיר.


כמובן שהביקורים הראשונים שלנו בעיר היו בשתי חנויות מדהימות שמוכרות ציוד לקונדיטוריות בכלל ולעוסקים בבצק סוכר בפרט.
קודם הסתחררנו בביקורנו ב-  tervi


ואח"כ הזלנו ריר ב- peroni


כמובן שהסיבוב הראשון בכל חנות היה איסוף מכל הבא ליד והעמסתי את סלסלת הקניות שלי בכל טוב, הסיבוב השני שלי היה החזרת 95% מהדברים למקום ועדיין יצאתי משם בנזקים לא קטנים אבל שווים ביותר J

טיילנו בסימטאות המדהימות של רומא


אכלנו את הפיצה הכי טובה בעולם אצל roscioli ואת הגלידה הכי טובה עולם של giolitti


טיילנו בשוק איכרים צבעוני ושוקק


ולא פסחנו על אף חלון ראווה עם עוגות מעוררות תאבון


בשיטוטנו עברנו על פני גשר Ponte Garibaldi  שפשוט אי אפשר להישאר אדישים ליופי שלו ועשיתי לו בוק שלא היה מבייש ילדה בת 12 שמצטלמת לבתמצווש שלה



גם ארוחת ערב טריפוליטאית מסורתית מעולה חיכתה לנו ברומא - ביום שישי בערב הלכנו לקידוש אצל ההורים של ג'ולי (אני לא מאמינה שהייתי צריכה לטוס לרומא כדי לקבל ארוחה טריפוליטאית כשכל הדודות שלי יושבות להן במרחק של 35 דקות ממני ...)
כשסיימנו את ארוחת הערב ואחרי שישבנו לקשקש קצת בעברית,קצת באנגלית, בהרבה איטלקית ובתבלון גרמנית, אמא של ג'ולי נתנה לנו טרמפ בטוזנלדה, הלוא היא פיאט 500 ילידת 1972, שאי אפשר שלא להתאהב בה ממבט ראשון ... (כן, איכשהו שלושתנו נכנסנו ...)


ואז הגיע יום ראשון בבוקר הרגע שבשבילו התכנסנו ובאנו לרומא.
בשעה 10:00 התייצבנו במסעדה חביבה ביותר ומולי ובעלה קיבלו את פנינו בהתלהבות (אנחנו האורחות מישראל - כאילו דא!). השולחנות היו מסודרים עם כל הציוד והחומרים לביצוע המשימה, תלינו מעילים, לבשנו סינרים מתוקים והתחלנו להכין עוגות.
לא היה פשוט לשבת בחדר עם חבורת נשים שכולן מדברות רק איטלקית, ואני יודעת רק 4 מילים – רומא, פסטה, פיצה וגרציה. אז בלית ברירה נאלצתי לצ'פח את ג'ולי במרפקיות בכל פעם שכולם צחקו מאיזו בדיחה ואני התחלתי עם "מה קרה?" "מה היא אמרה?" "מה היה?"...
בצהרים ישבנו לאכול במסעדה, ארוחה בת 3 מנות. אני בטוחה שלולא הקושי הקטן שאני לא אוכלת ירקות וגבינות, הייתי מאוד נהנית מהאוכל. למנה ראשונה הגישו לנו אנטיפסטי עם כדור מוצרלה, אני אכלתי פרוסת לחם. למנה העיקרית הגישו לנו עוף מעולה עם ערימת עשבים לידו (לא חשבתי שאני דומה לעז, אבל מילא), אני אכלתי את העוף עם פרוסת לחם. ולמנה האחרונה הגישו לנו טריקולד ואני מאמינה שהתמונה תדבר בעד עצמה (כן, ככה שיעשעתי את עצמי כשכולן קישקשו סביבי באיטלקית).


אחרי האוכל חזרנו לעבוד במרץ ובשעה 19:30 עמדו עוגות לתפארת.
אחרי חיבוקים, נישוקים, צילומים והחלפת מתנות יצאנו לדרך ללילה האחרון שלנו ברומא. 



והנה יצירת האומנות שלי שלכבודה נולד הפוסט הזה.
יצירה שעברה מסע שלידו ההליכה מתימן לארץ ישראל נראית כמו משחק ילדים ... שעה של נסיעה באוטובוס עם נהג מטורף שלא יודע להאט, אלא רק ללחוץ על הברקס כשצריך לעצור, בנסיעה רוטטת על גבי רחובות האבן ברומא, מנוחה של 5 שעות ונסיעה או יותר נכון טיסה בגובה נמוך לעבר שדה התעופה כשבחוץ משתוללת הרוח, הברקים מאירים את הדרך והרעמים נשמעים כאילו מפגיזים אותנו, נסיעה על העוקם בתוך מקרן השיקופיות של צוות הביטחון, טיסה של 3 שעות בין הרגליים שלי ונסיעה קצרה בבגאז' של מוסטפא, עד שהגיעה בשלום יחסי לשיש במטבח!!!


והחלק הכי חשוב של המסע - שתי הבנות שלי שהישר מביה"ס והגן הגיעו לאסוף אותי משדה התעופה והדמעות ליחלחו את עיני כאילו לא ראיתי אותן שנה!!!


זה היה המסע שהיה ...
תמונות נוספות אפשר לראות כאן.

כנסו לבקר באתר של מיתוש.













יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

מים ואהבה



לגמרי לא קשור לעוגות גם לא לעוגיות ולא לקישוטים.

אני לא סובלת סרטים זרים, לא מסוגלת לשמוע בסרט צרפתית, גרוזינית, ערבית או כל דבר אחר שהוא לא אנגלית או עברית, בטח שלא מרוקאית!
חוץ מזה אני ממש לא יכולה לסבול את כל הסרטים האיכותיים האלה, שמתבוננים לתוך נפשו המיוסרת של הגיבור, שבעצם לא עושה כלום, שהכל זז לאט, ובסוף הסרט, אם אני מגיעה בכלל לסוף, אני בוהה במסך ושואלת את עצמי  wtf???

ואחרי הקדמה כזו, מן הסתם ברור שבעלי הזמין לנו מהעבודה שלו שני כרטיסים לסרט המרוקאי החדש "מים ואהבה" (la source des femmes).

זה היה יום חמישי האחרון, כשאני הייתי בטירוף של עבודה, וכבר דמיינתי את עצמי יושבת בלילה בדד (בלי סוודר ובלי גרביים) ומכינה עוגות.

המבט העצוב (של כלבלב פקינז) שהיה לו כשאמרתי שנראה לי שאין סיכוי שנגיע לסרט הזה, שכנע אותי ללכת. שלא כהרגלי, הסתכלתי על חצי הכוס המלאה וחשבתי לעצמי שזה נהדר, נלך לסרט, הוא יהנה, אני אשלים שעות שינה וכולנו נצא מרוצים.
אבל כמו שלימדו אותנו כבר החיים (ואת זה אני יכולה לומר ממרום שנותיי – 38 מחר!!) "כל תכנית היא בסיס לשינויים".

הגענו, התיישבנו, הצטיידנו בקופסונת קטנה של פופקורן (כשכולם מסביב נשנשו עוגות וסופגניות כאילו אין מחר ואני רק יכולתי לדמיין את הסופגניה הבודדה שאני מרשה לעצמי לאכול השנה בחנוכה), שמענו הרצאה חביבה ואז התחיל הסרט. ואני שקעתי לתוכו.
סרט מקסים! שנון, מצחיק, צבעוני, מעניין ובהחלט מפתיע. כזה ששווה לספר עליו ולהמליץ בחום.

אז לא ישנתי אבל נהניתי וחזרתי לעבוד עם כוחות מחודשים ובסופו של דבר גם הצלחתי לישון 3 שעות לפני שהתחיל היום הבא ...



יום שבת, 3 בדצמבר 2011

חנוכה חנוכה חג יפה כל כך


חנוכה זה החג הכי!! זה לא קשור לעובדה שלפני 38 שנים בנר השלישי של חנוכה הגחתי לעולם, זה גם לא קשור לעובדה ש- 34 שנים מאוחר יותר, בנר השני של חנוכה הגיחה עומר, חודש לפני הזמן, ושיבשה לי את כל תכניות החנוכה שהיו לי עם עמית.
זה פשוט חג יפה, מאיר,שמנוני, טעים! כילידת חנוכה קיבלתי עלי את הגזירה שהנקודה הרגישה שלי תהיה שמן! או במילים אחרות מטוגנים! שניצל, צ'יפס, קציצות, פסטלים, קובה, לביבות, סופגניות כל מה שטבול עמוק בשמן זה במקום הראשון! אולי זו הסיבה שרוב הזמן אני גם נראית כמו סופגניה J

אז ברור שאני אקדיש פוסט במיוחד לחנוכה.
ולכן התכנסנו ובאנו עמית, עומר ואני אל המטבח והפעם השתעשענו עם עוגיות ורויאל אייסינג ובנינו חנוכייה לתפארת (כדי שהכל ילך חלק עשיתי ניסיון מקדים)


כמובן שאת העוגיות הכינותי מראש, אחרת הפעילות המשפחתית הזו לא היתה נגמרת...
להכנת החנוכייה הכנתי עוגייה אחת ארוכה וצרה, 20 עוגיות עיגול קטנות ו- 9 עוגיות בצורת נר.


כבר שנים שאני מתכננת לקנות חותכן של נר, וכמובן ששוב נזכרתי ברגע האחרון, אז צריך לאלתר. בביקור האחרון אצל מותק מצאתי חותכן של נר עם ידית, בוצעה רכישה, ועם שני חיתוכים קטנים חולץ הנר מהידית שלו לפניי האפייה


בזמן שהעוגיות התקררו הכנו רויאל אייסינג במגוון צבעים


וכשהכל היה מוכן התחלנו בזילוף  ...
הבנות קישטו את 9 הנרות ו- 11 מתוך 20 העוגיות העגולות



קצת תיקונים עם קיסם...


9 נרות מתאימים למשפחה עם שלושה ילדים, במשפחה עם שתי בנות,הן מקשטות את השמש ביחד


וביחד גם מקשטות את הבסיס של החנוכייה


והעוגיות הלכו לנוח ולהתייבש והבנות לישון !!!


על הבוקר, עוד לפני שהתקלפו מהפיג'מות שתיהן התייצבו מול השולחן והתחלנו בבניית החנוכייה
זילפנו רויאל על העוגיות העגולות שנשארו ריקות והעמדנו במרכזן את עוגיות הנר



כדי שהנר לא יפול, ייבשנו אותו בתמיכה – לצורך כך צריך אוסף של נסיכי צפרדע ששימשו תומכים נהדרים


בזמן שהנרות התייצבו, התחלנו בבניית החנוכייה.
בעזרת רויאל הדבקנו את העוגיות העגולות על הבסיס



ושוב חיכינו קצת כדי שהנרות יתייצבו והדבקנו את הנרות על הקנים של החנוכייה בעזרת מעט רויאל


והחנוכייה מוכנה-



משאריות הבצק הכנתי קצת חנוכיות, סביבונים ונרות והבנות המשיכו לקשט עוגיות עם הרויאל שנשאר


והתוצרת 


שיהיה לכולנו חג חנוכה שמח וטעים !!!

כנסו לביקור באתר של מיתוש.