יום רביעי, 25 במאי 2011

כשילדות מכינות כדורי שוקולד

הבטחתי ולכן אני צריכה לקיים.
ולא משנה שאני יודעת לפני שהתחלנו שאני כנראה אמרוט את השערות מתישהו בדרך, אולי אפילו כבר בהתחלה. ולא משנה שהמטבח יעבור מהפך. ולא משנה שגם הבגדים יעברו מהפך. ולא משנה שיהיו מריבות, כי תמיד אפשר למצוא משהו לריב עליו. ולא משנה שאין לי כוח. ולא משנה שהרצפה תהיה חומה ודביקה. ולא משנה שזה ממש מיותר וזה הדבר האחרון שאני צריכה אצלי במקרר. ולא משנה שממש לא התכוונתי להבטיח, אבל כשהבטחתי העדפתי שקט ועל שקט משלמים!!

אין מה לעשות. הבטחות צריך לקיים!!

אז התכנסנו ובאנו למטבח הפשלנו שרוולים, לבשנו סינרים ויצאנו לדרך. הבנות עומדות להכין כדורי שוקולד.

הידיים נקיות?

אפשר להתחיל בעבודה.

במקרה הכינותי מראש שאריות עוגת שוקולד, הידיים נשלחו לתוך הקערה והבנות התחילו בתהליך הפירור. כמובן שמידי פעם הפה בודק שהכל פורר כהלכה.




מכינים גנאש שוקולד (250 מ"ל שמנת מתוקה + 200 גר' שוקולד מריר - ממיסים על אש נמוכה או במיקרו).


שופכים את הגנאש על הפירורים.


מערבבים טוב. כל אחת מערבבת בתורה, כמובן שאסור לפסוח על אף אחת מכל השתיים!!!!




בזמן שהתערובת נחה לה קצת, מכינים את המנג'טים (טרם הספיקותי לקנות משהו צבעוני ומשעשע ולכן הסתפקנו במנג'טים לא משהו ששכבו אצלי במגרה במטבח מס' שנים – לדעתי הם השרידים האחרונים מהבית הקודם!!)


ולעבודה. מתחילים לגלגל (ושוב לנשנש).





את פרס "הסו-שף של האירוע" קיבלה כמובן גילי, שטרחה ועמלה על הניקיון סביב הפעילות, שאבה כל גרגיר שנפל על הרצפה בהמון סבלנות, הכל כמובן בציפיה לקבל איזה כדורון.


מטעמי "נגמר לי הכח" ו"לא בא לי ללכת על שטיח סוכריות צבעוניות" החלטתי לוותר על שלב גלגול הכדורים בסוכריות. האמת היא שזה גם די איכס. הרבה יותר טעים לאכול את הכדור השוקולדי הזה בלי שום דבר שיהרוס אותו (גם לא קוקוס).

זהו, נגמר יחסית מהר והאמת היא שהיה ממש כייף והחששות היו לשווא. מזל שאבא הגיע הביתה, אפשר להעמיד אותו להכניס מדיח!

בתאבון.


יום שישי, 20 במאי 2011

הצצה מאחורי הקלעים

באוגוסט 2010 יצא לאור הספר "עוגות שעושות מסיבות", ספר לעיצוב עוגות ועוגיות שהגינו, יצרנו, ערכנו וכתבנו לילך מ"העוגות של לילך" ואני.
"עוגות שעושות מסיבות" הוא ה"בייבי" הראשון שלנו, וכיאה ל"בייבי" ראשון, תהליך ההיריון והלידה היו חוויה מרגשת, כואבת, מפתיעה, מתישה, סוחטת ומשמחת (אני יכולה לחשוב על עוד כמה מילים, אבל אחסוך מכם).

החלטתי לשתף בחלק מהתהליך שעברנו מרגע תחילת העבודה על הספר.

אני מקווה שההצצה הזו לא תביא אלי את המועצה לשלום הילד!!
חמישה שבועות של הזנחה פושעת של הבנות, של הבעלים, של הכביסות (כאילו שהיינו עושות את זה לפני), של הבישולים, של הקניות, של הכלים, של הכל.

קצת אחרי שהתחיל החופש הגדול, לילך ואני ארזנו את עצמנו ופתחנו חמ"ל בסטודיו שלי. בכל יום מצאת החמה ועד צאת הנשמה לשנו, צבענו, רידדנו, עטפנו, קרצנו, ציירנו, פיסלנו, אפינו וזילפנו.
לילה אחד מצאנו את עצמנו בשעה 2:00 יושבות מול טירה ענקית, לילך מגלגלת כדורים קטנטנים בגוונים שונים של אפור ואני מועכת אותם ומדביקה אחד אחד לטירה.
אלו היו שבועיים מתישים, אבל לא הרגשנו את התשישות שנבלעה ברגעי ההשתטות, הצחוק והכייף.
אחרי שבועיים עמדו בסטודיו 30 עוגות עם עוגיות מקושטות תואמות לצידן.






כשהכל היה מוכן לצילומים נפתחה דלת הסטודיו וזרמו פנימה שקיות שלenter, sofi , סוהו ועוד, עמוסות כלים ואביזרים מדהימים שהגיעו יחד עם הסטייליסטית מאיה לבנת-הרוש ובעקבותיהם מצלמות, תאורה, חצובות, עדשות ומיניהם יחד עם הצלם אנטולי מיכאלו.



במשך ארבעה ימים מהבוקר עד הלילה צילמנו את כל העוגות, העוגיות ושלבי העבודה השונים של כל עוגה. זה היה מדהים לראות איך התמונה הולכת ונבנית בשלבים - מוסיפים, מזיזים, משנים, מחזירים - איך כל תזוזה ולו הקטנה ביותר של אחד הכלים סביב העוגה וכמובן זווית הצילום, משנה את התמונה.

כך למשל נראה סט הצילום של עוגת "הכבשה רוזי"


וכך נראתה התמונה הסופית שצילם אנטולי, שנכנסה לספר.


הכל זרם לנו נפלא, שלושה שבועות של עבודה מטורפת ומהנה של עיצוב עוגות ועוגיות כמו שאנחנו אוהבות. עכשיו, הגיע השלב להסביר את מה שעשינו. גם את זה אנחנו עושות כבר שנים בסדנאות שאנחנו מעבירות, בדיבור ובהדגמה מול אנשים.
אם חשבנו שזה יהיה קצת קשה - טעינו, זה היה מ א ו ד קשה עד שבשלב כלשהו לא חשבנו שנצליח. מסתבר שלהסביר בהדגמה ועם תנועות ידיים הרבה יותר קל מאשר לכתוב. גם שחשבנו שכתבנו הסבר ברור, מי שקראה את ההסברים שלנו, לא הבינה למה אנחנו מתכוונות, בסופו של דבר הבנו שאין לנו ברירה אלא לכתוב את ההסברים כאילו מישהו שאין לו שום מושג בתחום יושב להכין את העוגה.

אין ספק שהשבועיים של כתיבת המלל היו סיוט ! שבועיים של אינספור הגהות, מחיקות, תסכולים  וניסיונות להבין אחד את השני.

העבודה לא הסתיימה עם סיום הכנת החומר המצולם והכתוב, גם השילוב ביניהם היה תהליך ארוך ומייגע כשלעצמו, שבמהלכו נלחמנו כמו שתי לביאות על השם של הספר ועל תמונת הכריכה וניצחנו במלחמה.  

סיימנו את הגרפיקה, הודינו לכולם (טוב, כמעט לכולם), הקדשנו את הספר באהבה לעמית ועומר – ולאלו שלא מעודכנים, ללילך שתי בנות שקוראים להן עמית ועומר ולי שתי בנות שקוראים להן עמית ועומר – כך שלא היה לנו קשה להחליט בנושא ההקדשה.
שבועיים לאחר מכן עמדתי כולי נרגשת ליד מכונות ההדפסה שפלטו את הספרים הראשונים שלנו החוצה.

בסופו של דבר, ובמלוא הצניעות כמו כל אמא, התוצאה המרהיבה מדברת בעד עצמה. זה בדיוק ה"בייבי" שחלמנו עליו.


וכנהוג בכל הצצה מאחורי הקלעים שמכבדת את עצמה ... סיפור פיקנטי!!!
התכנון המקורי של עוגת ה"נהג חדש" היה עוגה עם ציור של מכונית ועוגיות מכונית בגווני צהוב, אדום ושחור.
כשכל העוגות היו מוכנות שתינו לא היינו שלמות לא עם העוגה ולא עם העוגיות ובסוף יום הצילומים הראשון כשראינו את התמונות הגענו למסקנה שזה לא ילך ומתחילים מחדש.
בין הכלים שמאיה הביאה לצילומים היה סט משגע עם ציורי מכוניות בצבעים פסטליים וההשראה הגיעה מהכלים – התחלנו מחדש את העוגה, אפינו עוגיות חדשות ובסוף יום הצילומים השלישי צולמו תמונות חדשות של עוגת המכונית והעוגיות.

תשפטו אתם מהי התמונה המנצחת: התמונה שנכנסה לספר (מימין) או התמונה שנגנזה (משמאל) ????


היה כייף, כייף שהיה, חבל שנגמר. הכי קשה היה לחזור לעבוד לבד בסטודיו, בלי האקשן, בלי השותפות, בלי הצחוקים, בלי החוויות.

ולסיום תודות (כן, היו שניים ששכחנו להוסיף לרשימת התודות המכובדת שלנו):
לעמית (שלי), שלאחר מס' ניסיונות כושלים למצוא את התנוחה המושלמת לבת הים (כל תנוחה שניסיתי נראה היה שבן אנוש, או בת ים לענייננו, לא יוכל לבצע) עמית פילסה לה מקום, נשכבה על הרצפה ודגמנה לי את פוזת בת הים (והיא ממשיכה לעשות את זה עד היום לכל מי שמראה התעניינות כלשהי בספר – גם באמצע סטימצקי).
ולגעש (אחי המקסים) איש הקייטרינג שלנו, שתיזז, טרח ודאג לצייד אותנו במאכלים מושקעים כדי שחלילה לא נרזה במהלך העבודה על הספר.

הצטרפו לפייסבוק של "עוגות שעושות מסיבות".


יום שני, 16 במאי 2011

ברכת יום הולדת מתוקה

אין לי שליטה על זה, כשאני מסתובבת בחנויות של אפייה/יצירה/צעצועים ורואה משהו מעניין אני ישר חושבת על עוגיות, אח"כ אני חושבת על העוגות (בלי להעליב אף אחד).

כשראיתי את הסטנסיל "יום הולדת שמח" שקיבלתי בחבילת ההפתעות ממותק, זה היה די ברור שהדבר הראשון שאני אחשוב עליו זו עוגייה ענקית.
עוגייה ענקית שעליה הדפס "יום הולדת שמח" עם בלונים.

אז קדימה לאפייה.
אפיתי עוגייה ענקית (קצת יותר גדולה מהסטנסיל).



ציפיתי את העוגייה ברויאל לבן.



אחרי ייבוש מלא של 24 שעות, הנחתי את הסטנסיל על העוגייה, מרחתי עליו רויאל אדום בעזרת מרית ובעדינות הרמתי את הסטנסיל מהעוגייה והשארתי לייבוש.



עוגייה ענקית עם ברכת יום הולדת שמח יש. מה עכשיו???? צריך לתת לה את הכבוד הראוי.

כחובבת קופסאות (כן אני אספנית כרונית של קופסאות נעליים ובונבוניירות ושוקולדים וצנצנות של דבש ושל אבקת מרק עוף ובקיצור כל מה שהוא לא פלסטיק של חומוס) מידי פעם אני נתקלת בכל מיני קופסאות נחמדות לאריזה ואני אוגרת לי אוסף קטן.
מצאתי את הקופסא המושלמת לעוגייה, ולמראה הסופי הוספתי כמה עוגיות עגולות קטנות מעוטרות בספירלה (זו סטייה נוספת שלי – ספירלות. הן פשוט כל כך יפיפיות, שאפילו בלוגו של מיתוש אימצתי אותן. מה לעשות אף אחד אינו מושלם!!)



ואם מכינים את המארז למישהו שאוהבים, אפשר להוסיף משפטי אהבה שמאלציים בטוש אכיל על העוגיות.


והכי חשוב לציין שעוגייה בגודל כזה שווה למכסת העוגיות השבועית לפחות !!!


יום שבת, 7 במאי 2011

עוגת עוגיות

זה התחיל בזה שככל הנראה אני היחידה על כדור הארץ שלא ראתה את החתונה המלכותית. זה ממש ביזיון מצד חובבת רומנים רומנטיים שכמוני, אבל הסתפקתי בלראות את הסרט "קייט ווילאם – סיפור אהבה". עשיתי איתם את כל הדרך, מהקולג' ועד ההצעה, כך שאפשר בהחלט לוותר על החתונה, מה גם שמהתמונות זה בהחלט היה צפוף מידי.

אז מה רציתי להגיד? שבזמן שהעולם ראה את הזוג המלכותי מתחייבים אחד לשני עד שהמוות יפריד ביניהם, אני ישבתי לי במטבח ונהניתי מקופסת ההפתעות שקיבלתי ממותק היו שם ורדים אדומים קטנטנים מהמממים מסוכר ובהשראת החתונה המלכותית החלטתי שאני עושה מיני עוגת חתונה.
עוד אני מתכננת לאפות עוגות קטנות וקופסא של סט חותכני אליפסה קרצה לי מהקופסא ואז הגיע ה"גלינג" ונדלקה נורה - עוגת חתונה מעוגיות!!


אני מודה שלא המצאתי את הרעיון וערימת עוגיות שנראית כמו עוגת קומות כבר עשו לפניי )נתקלתי בזה לפני כמה זמן בשיטוטי באינטרנט) זה לא היה מפתה במיוחד ואפילו משעמם, סתם ערימת עוגיות עגולות, אבל הרעיון להפוך את הערימה לעוגת קומות פרחונית נראה לי מעניין.

לשתי בצקים (בטעם חמאה ובטעם שוקולד), קררתי, רידדתי, קרצתי ואפיתי – הרבה אליפסות בגדלים שונים.


זילפתי על כל העוגיות רויאל אייסינג (על חלקן רויאל לבן ועל חלקן רויאל בצבע קרם) והנחתי לייבוש.


אחרי שהרויאל על העוגיות התייבש בניתי כמה עוגות קומות, בגדלים שונים  ובזויות שונות מעוגיות האליפסה, את העוגיות הדבקתי אחת לשנייה בעזרת רויאל.
על עוגות העוגיות הדבקתי את פרחי הסוכר הקטנטנים, גם כאן בעזרת רויאל.

והנה העוגה המלכותית - ארבע עוגיות אליפסה בהירות עם זילוף רויאל לבן ועליהן שובל ורדים אדומים.


והנה עוד כמה דוגמאות:


להמחשת הגודל – עוגת העוגיות ליד בקבוקון צבע מאכל (צבע הבזוקה המהמם של מותק)


אלו לא היו ההפתעות היחידות בקופסא, לא עמדתי בפיתוי ועוד הרבה עוגיות נאפו, אבל אשמור את היתר לפעם הבאה ובינתיים הנה טעימה קטנה מההמשך ...
 

כל ההתחלות קשות

אני בן אדם של פתקים ! אני אוהבת לכתוב את כל מה שצריך לעשות או לזכור. על פתק ריבועי אחד בגודל 10 ס"מ אני יכולה לעשות תכנון שבועי מלא. לא מחבבת גאדג'טים, מצהירה בזאת שלא תתפסו אותי בחיים עם אייפון והכי לא סובלת מחשבים, אבל מה לעשות שאם אתה לא שם אתה לא קיים ?
את האינטרנט גיליתי 10 שנים (אם לא יותר) אחרי שאר העולם, וגם זה רק כי ישבתי בבית והרגתי זבובים בחופשת הלידה הראשונה שלי והייתי חייבת למצוא משהו שיעסיק אותי.

אז אחרי שפתחתי פייסבוק, שאני מתחזקת לא רע, אם יורשה לי לציין, הגיע הזמן להתקדם! את הפוש קיבלתי מליהי ממותק שבחרה אותי לצוות ה- DT. אחרי שבועיים של דחיות (כי המוטו שלי בחיים הוא "אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים!!"), ים של תכנונים ויום שלם של להבין מי נגד מי -  נולד הבלוג שלי.

אני הולכת להתחיל לעבוד על הרשומה/פוסט הראשון שלי, כבר מגיע ...